המוירה (הגורל) של ציפי לבני
נמרוד נוי
12/10/2011
"על פי התפיסה הפטליסטית של המיתולוגיה היוונית, גורלו של אדם נקבע על ידי "חוט הגורל", המייצג את "מנת החיים" לה הוא זכאי. זוהי גזרה קדומה שאיש לא יכול לשנותה" (ויקיפדיה). במונחים דומים ניתן לאבחן את קו הגורל של ציפי לבני בפוליטיקה הישראלית. למתוח קו המחבר בין כל צעדיה, לזהות מראש את דפוס פעולתה, ולהבין שהיא איננה יכולה לסטות ממנו כי זהו גורלה. זהו המוירה שלה. היא משועבדת לו ולא יתכן מצב אחר.
שני קווי מתאר ראשיים מעצבים את גורלה הפוליטי של ציפי לבני. הראשון ביניהם הוא פרטי והשני משותף לכלל הפוליטיקאים בדור הזה.
היותה נסיכה הוא המאפיין האישי המכתיב את גורלה יותר מכל. תחושת הנסיכות אופפת אותה מכל עבר, מרוממת אותה, ומשמשת לה כמנוע בהירה פנימי רב עוצמה. היא מתדלקת אותה ומאפשרת לה להתעלם מן הקשיים והמגבלות הכרוכים בדבר. שריטה זו מונעת ממנה את החיבור היומיומי עם החיים האמתיים, ואת הקשר החיי והחיוני כל כך עם האחר, עם הזולת. אנחנו חברי מפלגתה נתפסים על ידה כפשוטי עם. נתינים בממלכתה. היא מזלזלת בנו ולא סופרת אותנו ממטר. היא איננה יכולה לדבר עמנו בגובה העיניים ולקבלנו כשווים לה. וזו גם הרגשתה כלפי חברי סיעתה בכנסת. היא נולדה כנסיכה להורים מכוננים בארגון המחתרתי האצ"ל, ומשם התפתחה אצלה תפיסת עולם אישית של שליחות ואליטה משרתת שכשלעצמה היא חיובית. אך, כנסיכה מורמת מעם היא מתקשה להתנהל בחיים המורכבים והרב ממדיים בחברה המודרנית שלנו, ובמציאות שאיננה הולמת עוד נסיכים ונסיכות. היא מרגישה שלא בנוח עם החיים השוטפים והצורך להתחכך בהמון עם.
גורל נסיכי זה מכתיב לה להיות מרוחקת, מנוכרת ומתנשאת. היא תשכור משרדים במגדל יוקרה בבורסה ברמת-גן ובלבד שלא תשכון בקרב משרדי המפלגה האפורים ופקידיה בפתח תקווה. גורל זה גם מציב בפניה, כמי ששואפת למנהיגות לאומית, מחסומים המונעים מעמה להיחשף אל רבגוניות החיים ועושר הדעות בקרב החברה הישראלית, ואל התהליכים המעצבים את חיינו. כל זאת מקבע בה דפוס של שחקן יחיד יודע כל, וגורר אותה להלכי רוח פשטניים ובלתי מקצועיים בעליל. ואם הכל פשוט אז אין צורך להאזין וללמוד כל העת. אין צורך בתהליכי עבודה איכותיים, בדרכי התנהלות ראויות ובדפוסי מחשבה ותכנון מקצועיים כמתחייב. המפלגה זה אני ואני היא המפלגה ותו לא.
יצירת הסולגן היחצני "התקווה הלבנה" נגזרת ישירות מקו זה. כן, ציפי לבני היא נסיכה לבנה וצחורה. הפוליטיקה נתפסת על ידה כרצף של מעשים קטנוניים שאינם הולמים אישיות נסיכותית כמותה. היא סולדת ממנה. היא רואה בה הכרח שנכפה עליה. היא מפעילה שליחים שיעשו את העבודה ה'מלוכלכת'. היא תעדיף תמיד יועצים מרוחקים שאיש איננו יודע את מהותם ורק שלא יהיו מקרב אנשינו שהם לדידה פשוטי העם. שם רחוק מעבר להרים הנשפים, בעולם הנסיכי שלה, ישנם אנשים שראויים לייעץ לה. אתם היא חולקת קרבה מינימלית נדרשת.
ומעמדה נסיכותית זו היא תראה בעבודת המפלגה כורח שנכפה עליה ולא משהו חשוב ומהותי ביותר. ועוד בטרם תלך בשבילי המפלגה ותקדם את האורגן החיוני הזה בחיינו הדמוקרטיים, היא תעדיף לעלות על אוטובוס ולטייל ברחבי ישראל. שם היא תוכל לפנות ממרומי הוד נסיכותה אל הציבור, לשמוע אותו ולספר לו סיפורים עליה ועל מחשבותיה. זו הממלכה שלה. כאן לא 'מלכלכים' את הידיים. ותחת להתמודד בפריימריז פנימיים היא תעדיף לקיים פריימריז פתוחים העוקפים את המפלגה שהיא עומדת בראשה אך איננה אוהבת אותה כלל. והמחשבה הפשטנית המתלווה לה תייצר משולש פרסומי המדבר על מדינה יהודית ודמוקרטית, שלום ובטחון וחברה וכלכלה ותקרא לדבר הזה, הבלתי מושכל ובלתי מקצועי לחלוטין, בשם אידאולוגיה של קדימה.
היסוד המשותף לכל פוליטיקאי הדור שלנו נעוץ באי יכולתם להבדיל ולהפריד בין 'הגיון המדינה' ל'הגיון הפוליטיקה'. זהו קו הגורל הדורי שלנו. כך קורה שכולנו עוסקים כל העת בשאלות השלום והביטחון וחברה וכלכלה ומפטפטים את עצמנו לדעת בדברים אלה, וסבורים שזו העשייה הפוליטית לאשורה. במצב זה למעשה הפוליטיקה הולאמה ואין יותר חיים פוליטיים אמתיים בקרבנו. כשהעיסוק בענייני המדינה נתפס כמעשה הפוליטי בהא הידיעה אז אין צורך בפוליטיקה. וזו הסיבה העיקרית לכך שהמפלגות והמערכת הפוליטית שלנו זנוחות כל כך וחסרות חיים. הן פקציה ולא יותר. הן פלטפורמות ריקות עליהן רוכבים הפוליטיקאים בדרכם לכנסת ולממשלה. צו גורל זה מכתיב לנו מציאות חברתית בה אנו מנועים מלפתח בתוכנו 'עוצמה של חיים דמוקרטיים'. מצב בו נוכל להגיע להסכמות לאומיות רחבות ולהסדיר תהליכים איכותיים אשר יאפשרו לנו להוציא אל הפועל את המהלכים הנדרשים כדי לקדם את המדינה, באופן הטוב והאיכותי ביותר, ולהבטיח בכך את חוסנה ובטחונה. צו גורל זה אחראי לצמיחתם של תהליכי פירוד ופיצול בעם ולקיומו של שיח פוליטי-חברתי-תרבותי מסיט ומדיח. וצו גורל זה מייצר לנו גם חוסר יציבות שלטונית ופגיעה חמורה בטיב פעילותו של הממשל. ומעל לכל הוא פוגע ביסודות הדמוקרטיים הבסיסיים שלנו. הכשל הדורי הזה מסביר מצוין את מצבה העגום של הפוליטיקה הישראלית בדורנו. ציפי לבני איננה יכולה לחרוג מצו זה ולפיכך אנו כולנו צפויים לתהליכי הרס מתמשכים בתוכנו. תיאור נרחב יותר של הדברים ניתן לראות בספר שכתבתי על המערכת הפוליטית בישראל ושמו "לקראת פרדיגמה חדשה" וניתן לקוראו ב- nimrodnoy.wordpress.com
